האם פעם שינה משותפת של תינוקות והוריהם הייתה הנורמה?

במשך רוב ההיסטוריה האנושית, שינה משותפת הייתה הדרך הטבעית שבה תינוקות ישנו לצד הוריהם. תינוקות וילדים לא הופרדו מהוריהם במהלך הלילה, אלא נשארו קרובים פיזית, בדרך כלל באותה מיטה או לפחות באותו מרחב. שינה משותפת נחשבה להכרחית עבור הישרדות התינוק, וויסות חום הגוף, הזנה לילית, חיבור רגשי והגנה מפני סכנות.

רק במאות האחרונות, בעיקר בעולם המערבי, החלה מגמה של הפרדת תינוקות מהוריהם במהלך הלילה, וזאת מסיבות תרבותיות, כלכליות ואידיאולוגיות. מאמר זה יבחן כיצד נראתה השינה המשותפת לאורך ההיסטוריה, באילו תרבויות היא עדיין קיימת, ומהם היתרונות הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים שנחקרו בהקשר זה.

שינה משותפת בחברות מסורתיות וקדומות

שינה משותפת הייתה הכלל במשך אלפי שנים ולא היוצא מן הכלל.

בתקופות הפרה-היסטוריות – משפחות חיו בקבוצות קטנות, לרוב במערות או מבנים פשוטים. שינה משותפת הייתה הכרחית, לא רק מסיבות רגשיות, אלא בעיקר להישרדות. הקור העז, הצורך בהגנה מפני טורפים והעובדה שתינוקות אינם יכולים לווסת את חום גופם בצורה עצמאית – כל אלה הפכו את השינה לצד ההורה לאסטרטגיית הישרדות הכרחית.

בתרבויות שבטיות ברחבי העולם – גם כיום, בקרב שבטים ילידיים באפריקה, דרום אמריקה ואסיה, נהוג שהתינוק ישן יחד עם האם, ולעיתים קרובות גם עם האחים הגדולים והמשפחה המורחבת. בשבטים אלה, חיי הקהילה משולבים לחלוטין בחיי הבית, והתפיסה היא שאין זה טבעי להשאיר תינוק לבד בזמן השינה.

במזרח הרחוק – מדינות כמו יפן, הודו וסין שומרות עד היום על מסורת של שינה משותפת. הורים רבים ישנים עם ילדיהם עד גילאי 5–7, והדבר נחשב לחלק בלתי נפרד מהתרבות המשפחתית.

בתקופות ימי הביניים באירופה – מרבית הבתים לא היו מחולקים לחדרים נפרדים, והמשפחה כולה ישנה יחד באזור משותף כדי לחמם זה את זה במהלך החורף הקשה. שינה נפרדת הייתה נחלתם של עשירים בלבד, שהיו יכולים להרשות לעצמם מרחב מגורים רחב יותר.

מתי התחילה ההפרדה בין תינוקות להוריהם?

רק במאות האחרונות, ובעיקר עם המהפכה התעשייתית במאה ה-18, החלה הפרדה הדרגתית בין הורים לתינוקות במהלך הלילה.

המהפכה התעשייתית והופעת חדרי השינה הנפרדים – עם המעבר לערים והתפתחות מעמד הביניים, בתים החלו לכלול חדרי שינה פרטיים. עליית הדגש על פרטיות, יחד עם רעיונות רפואיים שקידמו "משמעת עצמאית", גרמו להורים להתחיל להלין את ילדיהם בחדרים נפרדים.

השפעת הרפואה המודרנית – במאה ה-19 וה-20, פסיכולוגים ורופאים כמו ד"ר בנג'מין ספוק הדגישו את הצורך של תינוקות ללמוד להירדם בכוחות עצמם. תפיסות אלו, שהיו פופולריות במיוחד בארצות הברית ובאירופה, טענו כי הרדמת תינוק על ידי ההורה עשויה "לפנק אותו יתר על המידה" ולפגוע בהתפתחותו העצמאית.

השפעת התרבות המערבית – בחברות מערביות רבות, פרטיות ושינה עצמאית נתפסו כאידיאל להורים ולילדים. חדר ילדים מעוצב הפך לסמל סטטוס, וספרי הורות החלו לעודד הורים להרגיל את התינוק להירדם לבד.

מה אומרים מחקרים מודרניים על שינה משותפת?

בשנים האחרונות, יותר ויותר מחקרים מערערים על התפיסות המסורתיות שלפיהן תינוקות צריכים לישון בנפרד מהוריהם.

חיזוק הקשר הרגשי – מחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית מצביעים על כך ששינה משותפת מחזקת את הקשר בין ההורה לתינוק ומובילה לתינוקות רגועים יותר במהלך היום.

וויסות פיזיולוגי – מחקרים של ד"ר ג'יימס מק'קנה, מומחה בתחום חקר השינה התינוקית, מצביעים על כך שתינוקות שישנים קרוב להוריהם סובלים פחות מהפרעות נשימה, מתמודדים טוב יותר עם שינויים בטמפרטורה, ויש להם קצב לב יציב יותר במהלך הלילה.

הפחתת חרדה ופחדים בלילה – ילדים שישנים יחד עם הוריהם חווים פחות חרדת נטישה בגילאים צעירים, מה שעשוי להוביל לאמון מוגבר בעצמם ובסביבתם בעתיד.

הקלה על הנקה לילית – מחקרים מראים ששינה משותפת מקלה משמעותית על הנקה, מאחר שהתינוק נגיש לאם וההנקה יכולה להתבצע באופן אינטואיטיבי מבלי שהאם תצטרך לקום מהמיטה.

שינה טובה יותר לכל המשפחה – בניגוד למה שנהוג לחשוב, מחקרים מסוימים מראים כי תינוקות שישנים עם הוריהם מתעוררים פחות במהלך הלילה, כיוון שנוכחות ההורה מעניקה להם ביטחון והם יכולים להירגע מהר יותר.

שינה משותפת הייתה הדרך הטבעית שבה תינוקות ישנו עם הוריהם לאורך ההיסטוריה. בחברות מסורתיות רבות, תינוקות עדיין ישנים לצד הוריהם, בעוד שבחברה המערבית המודרנית, חדרי ילדים נפרדים הפכו לסטנדרט.

עם זאת, מחקרים עדכניים מעידים על כך שלשינה משותפת יש יתרונות רבים, החל מחיזוק הקשר הרגשי, דרך וויסות נשימתי, ועד הפחתת חרדות ופחדים אצל הילד. בעוד שהמלצות רפואיות נעות בין עידוד שינה משותפת תחת כללי בטיחות קפדניים לבין תמיכה בשינה נפרדת, חשוב שכל משפחה תמצא את הסידור המתאים לה, תוך התחשבות בצרכים הרגשיים והפיזיולוגיים של הילד.